To gut or not to gut?

האם לסמוך על האינטואיציה שלנו בתהליכי קבלת החלטות?

בחרתי להקדיש את הפוסט לנושא זה, ולצטט מבלוג מעניין של פרופ' ג'יימס הסקט בפורום שהוא מנהל ב - HBS Working Knowledge, "מה הדרך הטובה ביותר לקבלת החלטות זהירה?".

פרופ' הסקט מצטט מספר מומחים בתחום שחקרו וכתבו בנושא ומזכיר מספר גישות בנושא.

מצד אחד, יש שתומכים וממליצים לבטוח באינטואיציה המבוססת על נסיון, בתהליכי קבלת החלטות מהירות. אחרים דוגלים בגישות זהירות יותר, וטוענים כי אנו שמים דגש רב מדי על האינטואיציה ועל הנסיון האישי, בניגוד לשימוש במודלים מתמטיים ובנתונים שנאספו באופן שיטתי.

פעמים רבות אנו מקבלים החלטות המתבססות על התגובה האמוציונלית שלנו ללקיחת סיכון, וכן נכנעים ללחץ קבוצתי והולכים עם הזרם.

הסקט טוען שכמקבלי החלטות אנו מושפעים מהסביבה שלנו יותר ממה שאנו מעריכים,

וכי אנו לוקחים לעצמנו קרדיט לדברים שמחוץ לשליטתנו בעוד אנו נוטים להאשים אחרים על כשלונות בנסיבות דומות, שאינן בשליטה.

אחד המומחים המצוטטים, Michael Mauboussin, טוען שלעתים קרובות מדי אנו מעריכים באופן נמוך מדי את חשיבות ה"מזל" בתוצאות ההחלטות שלנו.

הוא ציטט את הבחנתו של פרופ' דניאל כהנה, זוכה פרס נובל, שלהצלחה דרושים מעט כישרון ומעט מזל, בעוד שלהצלחה גדולה דרושים מעט כישרון והרבה מזל.

האם בעולם העסקי המורכב בו אנו חיים האינטואיציה מאבדת מהרלוונטיות שלה? והאם נצטרך להתחיל ולהסתמך יותר בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו על מודלים כמותיים ופחות על "מומחים" ו"כוכבים"?

אין ספק שאין תשובה "נכונה" וחד משמעית בנושא זה, ואחד הדברים החשובים בפיתוח יכולות הניהול שלנו הוא לזהות איך אנו מחליטים איך להחליט.

מתי נעדיף ללכת עם תחושת הבטן ולסמוך על האינטואיציה, ומתי נחליט שבפנינו החלטה הדורשת זמן ללימוד מעמיק של הבעיה, של האלטרנטיבות, ולשמיעת דעות שונות בנושא?